info
Thank you for visiting my theme! Replace this with your message to visitors.

ואז החלטנו לנסוע

ואז החלטנו לנסוע

 

 

 

ואז החלטנו לנסוע

שוני אשכנזי

‏10/02/2008

ואז החלטנו לנסוע. זאת הייתה ההחלטה ההגיונית הראשונה, אולי היחידה שלקחנו מאז שמצאנו אותו, שעה וחצי לפני כן. היינו שישה, רחוקים רק מאתיים מטר מהמקום הכי, הכי, בודד בעולם. חורשה קטנה של עצי אקליפטוס, נחל זעיר וקולות בית הספר היסודי שמגיעים ממרחק. זו הבחירה שלו, זו הייתה תמונת הרקע. אולי היינו שבעה. אם אני ארצה אני אוכל להיזכר. שישה, שבעה, שמונה, זה פרט מסוג הפרטים שדיוק בהם יחייב אותי לחיות שוב את היום ההוא במלואו ואני לא מעוניין. בתחנת דלק, בצומת לא חשובה במיוחד מחוץ לפתח תקווה, הוצאנו הכל. כלומר, את כל מה שראשוני, מיידי, אינסטינקטיבי. הלם ועצב וכעס וחרטה, פחד שאלות ואשמה. כל מה שעלה מייד עם המראה הראשון, למרות שעמדנו מולו כמעט שעה.

הייתי בין חברים. אין לי שום ספק בזה.לא הייתי שם לבד. בכלל לא. בלילה אח"כ הייתי לבד. ובלילות הבאים גם.

מטר מאותו עץ מקולל, מאותו " מקום הכי בודד בעולם", יש אולם שמחות שנקרא "הגן הרומי- גן הפיקוס". נכחתי שם בשלוש חתונות, גם לפני גם אחרי. אבל אין בזה שום חידוש. מאז ומעולם, מראשית ימיה של האנושות, חיים ומוות התמודדו על אותה משבצת. פעם תורו של זה ופעם תורו של זה. על אותה חלקת אדמה. במקום שבו אנשים מנציחים את אהבתם ומתחילים דרך משותפת, במקום בו חוגגים את לידתם של נשמה חדשה וגוף, מישהו אחר בוחר לסיים שם את חייו. מעז ייצא מתוק וממתוק ייצא החמוץ והמר ובעיקר המלוח. מליחות שבאה מן העיניים.

הכרתי רבים שבחרו כמוהו, בחרו לעזוב. הכרתי רבים מאוד, רבים מדי לחיי הקצרים. בהתחלה בזתי להם, אחר כך כעסתי עליהם, אחר כך שאלתי ובסוף הבנתי שאין טבעי מזה. חייבים להיות גם כאלה אם מסתכלים על החברה האנושית כולה. אותו אני זוכר בעיקר מהיום ההוא. כמובן שזה לא מבחירה. מול אבנים אני בדרך כלל נאטם. אני מניח שאיקליפטוסים תמיד ייראו לי שונים, לא סתם עצים. נראה לי שבוב מארלי הפך בעיניי לזמר של איש אחד או של מטרה אחת והיא זיכרון.  שאלתי את עצמי אם מותר לי להשתמש בו- להפיק ממנו תועלת. כמו עכשיו. כמו על הדף הזה. קשה לי להאמין שאני אבקר בגבעת השלושה, ומפתח- תקווה אני לא אוכל להתעלם זה ברור. הוא- המושא ללא שם עבורכם- במותו הוא נתן לי חשק אדיר לחיות. להכיר עוד אנשים כמוהו, גם אם הם יבחרו את אותה הבחירה כמוהו. אני מקווה שלא. בטח שלא ליד הכניסה לקיבוץ גבעת השלושה, ממש מחוץ לפתח- תקווה.