info
Thank you for visiting my theme! Replace this with your message to visitors.

על הספסל במרחק של מטר

על הספסל במרחק של מטר

 

 

על הספסל במרחק של מטר

 

שוני אשכנזי

 ‏12/04/2008

 

הוא מצביע בתנועה הססנית על ספסל רגיל לחלוטין, אחד מחמישה בשורה שמולה ניצבת שורה נוספת באופן סימטרי. היא כמובן מהנהנת בראשה ומדוע שתסרב? מה שונה הספסל הזה מתשעת האחרים?

אז זהו, שיש משהו שונה. הוא מקווה, הוא מרשה לעצמו לרוץ עם המחשבות קדימה, שלספסל הזה תהיה משמעות מהיום, והם יזכרו לו חסד, ותהיה תחושה של ראשוניות והם יוכלו לחזור יום אחד לכאן עם הילדים ולספר להם על איך הכול התחיל. הם מתיישבים במרחק זה מזה, בכל זאת, הם לא ממש מכירים וחוץ מזה הם שניהם שומרים ויש אנשים מסביב ויכול להיות שמכירים אותם ובכלל...

הוא מתרגש.  הוא שמח על ההיכרות הזו שהכירו ביניהם וממש לא רוצה לפספס את ההזדמנות. הוא גם אמר לה שהוא מתרגש, לכן כל דבר מסביב מלחיץ אותו. שלושה ילדים קטנים משחקים לא רחוק מהם, על מגלשה, וזוג דתי גם כן מטייל עם סאן- ברנארד גדול וסקרן. אם יש משהו שיסיח את דעתו או משהו שייתן סיבה לחייך או יעלה נושא לשיחה, הוא יברך עליו. אין לו מושג מה עושים. הוא כמובן יצא עם לא מעט בנות אבל זה לא הוביל לכלום והפעם זה מרגיש שונה, כמעט מהרגע הראשון בשיחת הטלפון הראשונה ביניהם. הפעם הוא ער יותר לתנועות העדינות של היד, לזוויות החיוך, לריח השיער המיוחד הזה שלה. כן, גם בנות אחרות מגיעות ריחניות כמובן לפגישות אבל הפעם הכול נבדל ושונה. והיא מצידה ביישנית אבל החלטית, יודעת מה היא רוצה ורואים את זה.

 

היא בדרך כלל מאוד נבוכה כשהיא צועדת עם בחור, זה שהיא יוצאת איתו באותו זמן, ברחוב שבו כולם מכירים את כולם. לא שהיא הטיפוס שמתחשב במה שחושבים אחרים, להיפך, היא תמיד הייתה שונה בזה אבל הסיטואציה הזאת מביכה אותה באופן מיוחד ואנשים מרכלים. בקהילה כזאת במיוחד. כשראתה אותו לא הייתה בטוחה אבל עכשיו היא מרגישה שונה. הוא לא לגמרי כמו שתיארו לה אותו, נמוך יותר ומוצק כזה, אבל היא לא מאוכזבת. הפגישה ממשיכה, ומתקדמת יפה, והיא מרוצה והנה היא מתחילה להתרגש והנה היא מתחילה להרגיש. פתאום היא ממש חושבת שהיא חייבת לגעת בו עכשיו. היא אף פעם לא ניסתה משהו כזה אבל הייתה הפעם ההיא שהיא הייתה ממש קרובה עם איזה קצין קרבי אחד, מרשים מאוד פיזית אבל נשוי לצבא, ואין לו מקום לשום דבר אחר בראש ובלב חוץ מ "איך אנחנו נכנסים מחר לרצועה ומראים למחבל המלוכלך הזה שלא מתעסקים איתנו". היא ניסתה קצת לרמוז לו, בניגוד לעצת חברותיה ובניגוד למה שחינכו אותה והוא דווקא הבין וזו בדיוק הסיבה מדוע למחרת הוא התקשר ואמר ש " הוא ציפה למישהי שיותר שומרת ומקפידה ומחר יש לו פעילות מסוכנת והוא צריך להתרכז ונראה כשאחזור". ונו? ראינו. אז הפעם היא לא תרמוז ולא תנסה למרות שהיא ממש, ממש רוצה כבר לנסות ונדמה לה שזה זה, העלם היפה, העדין הזה אז היא פשוט תחכה ותגשש לראות מה דעתו על לגעת לפני שמתחייבים.

 

הוא חושב... נדמה לו? לא. הוא כמעט בטוח. היא מביטה לו בעיניים וזה חדש.  ערב יורד והיא לא ביקשה לסיים כי כבר מאוחר. יש אווירה מתאימה כמו שאומרים, והוא מתחיל להשתעשע במחשבה מה יקרה אם  ינסה לגעת. ביד נניח. נשיקה זה מופרך לגמרי. אבל מה, הוא מטומטם? היא תברח. היא תקום מהר, לא תזדקק לתירוץ מנומס אפילו, ותספר לחברות. כבר אין אף אחד בגן, אז הם יהיו חייבים לקום עוד מעט וזה בדיוק מה שעושה את הכול למתאים כל כך. היא יפה מאוד והוא יוד ע כמה אנשים מחכים לתורם לצאת איתה, מקווים להיות האחרונים, אלה שיובילו אותה לחופה. רבים מחכים ומספר שווה לזה כמעט היו רוצים אבל סירבו כששמעו שהיא, איך הוא יקרא לזה, לא מספיק... רגע.  נכון! זה מה שאומרים עליה! הוא בירר. אז למה הוא לא מנסה? הוא כל כך רוצה, אז מה הבעיה? הבעיה היא שהוא לא יודע אם זה נכון. והיא יותר מדי מיוחדת מכדי שהוא יהרוס הכול בצעד מטופש, עברייני כמעט במושגים שלו, והכול על בסיס שמועות. הוא יחכה.

 

היא רוצה לצעוק, שייגע בה כבר. או שיגיד אם זה בסדר. או שיוציא טבעת עכשיו! ככה, בלי לחשוב יותר מדי. שיעשה, שיעז שיראה שהוא מיוחד עם ראש פתוח, שלא יהיה כמו כל האחרים. אחרת היא חוזרת מחר בשאלה.