info
Thank you for visiting my theme! Replace this with your message to visitors.

מחכות לבחורים שלנו

מחכות לבחורים שלנו

 

  

מחכות לבחורים שלנו

נורית אשכנזי

 ‏30/06/2007

 

שבת אחה'צ בקייב. סיימנו את מסלול הסיור מוקדם מן המתוכנן ונותר זמן, אז אפשר לשוט קצת על הדנייפר. הדנייפר נהר רחב ידיים זורם מרוסיה בצפון, עובר לאורכה של אוקראינה דרך קייב ונשפך לים השחור בדרום.

בילדותנו שרנו הרבה על הדנייפר, שרנו והתגעגענו בלי שידענו למה. שירי געגוע, שירים של קרבות ושירים על קוזאקים. עכשיו אני על שפת הדנייפר ובלי לדעת מדוע מתחילה לשיר:

על גדות הדנייפר

דוהרים סוסים

ובשצף קצף

הם טסים הם טסים

פרשים קוזאקים מגדודי בודיוני, יוני

דוהרים לקרב,

הי, הי, הי, הי, הי, הי, הי, הי, הי, הי, הי

פרשים קוזאקים, דוהרים לקרב.

פרשים קוזאקים וגנרל בודיוני ביחד? הפייטן חשב שלו היו לבודיוני קוזאקים, אולי היה ניצל בקרב. אז לאן דוהרים הסוסים? קוזאקים כבר לא רואים כאן, רק פסלו של בוגדן חמלניצקי מתהדר אל השמיים ליד קתדראלת סופיה.

אצל האחד הוא גיבור לאומי ואצל השני, עריץ אנטישמי עורך פוגרומים ביהודים.    

במעגנים לאורך החוף, עוגנות ספינות נוסעים וטורי אנשים עומדים ומצפים לעלות על סיפון האוניות. אנו בוחרים את הספינה לפי אורך תור הנוסעים המשתרך ליד רציף המעגן כלומר, לפי קוצר התור.  

שבת אחר הצהריים, הקייבים מתחילים את חופשת סוף שבוע ואין מקום טוב יותר להכיר חבר'ה, לשתות בירה, לעשות דאווין ולבלות, מאשר על סיפון ספינה שטה על הדנייפר. כל סיבוב שיט, שעה וחצי.

איזה כיף, לשבת עכשיו אחר הצהריים על סיפון הספינה, רוח מלטפת את הפנים, כוס שתייה ביד, נהר רחב ידיים, קצת לחלום, קצת להסתכל ולהביט, קצת לשיר ואפילו לרקוד.

קנינו כרטיסים ואנו עולים על הסיפון העליון של הספינה. מחפשים מקום לשבת ואין. אין מקום, הכול תפוס. לאורך הסיפון שולחנות עץ וספסלי עץ בני שלושה מקומות כל אחד, אבל אין מקום. הנוסעים - מקצתם משפחות עם ילדים ורובם, צעירים מעשנים ושותים בירה ווודקה. מרבית הגברים לובשים גופיה, חלקם שעירים ולא מלבבים במיוחד והבנות בגופיה חושפת בטן, מכנסיים קצרות או חצאית מיני, חושפות גופן ולא תמיד אסטטיות. רואים כאן את פני קייב הלא נעימה. אין מקום וגם כשיש, הם לא נותנים לשבת.

בעלי הספינה מכרו לנו כרטיסים, אין סימון של מקומות ישיבה ויש לנו זכות לשבת, אבל לאף אחד לא איכפת. אף אחד לא  זז, מתקרב קצת לשכנו ומפנה מקום ישיבה פנוי.

עבדו עלינו, בסך הכול רצינו לשוט בכיף על הדנייפר.

ליד אחד השולחנות יושבות שתי בנות כל אחת על ספסל לבדה משני צדי השולחן. אחת שמנה 'הר אדם' והשנייה ממוצעת גוף, יושבות בוהות ושותות בירה.

טוב, יש לידן ארבעה מקומות, בדיוק בשבילנו. אנו מבקשים מהן באנגלית קצת לזוז ולפנות את המקומות הריקים, אך הן מסתכלות בנו בעיניים קשוחות, כאילו לא מבינות ומסרבות. שתיהן כאילו לפי פקודה, מתיישבות באמצע הספסל, פוסקות רגליים ותופסות את כל המקום ובמיוחד השמנה 'הר אדם' עם שני רגלי העמודים ברוחב מטר שלה.

רוני כועס, מראה להן את הכרטיסים שלנו ואת זכות הישיבה שיש לנו בדיוק כמו שלהן, אך הן בשלהן, לא זזות.

"מאיפה צצו הנודניקים האלה יימח שמם? כל השבוע חיכיתי לשעה הזאת כדי לתפוס סוף כל סוף את יורי וגם תפסתי מקום כדי שאוכל לראות אותו ואולי יעיף אלי מבט, ועכשיו באו הנודניקים האלה ונדבקים אלינו!" חושבת 'הר אדם' בליבה  ובקשיחות אומרת באוקראינית מהולה באנגלית בקול: "תפוס! אין מקום! Our men in the toilet"

"איפה הגברים שלכן? אנחנו עומדים כאן כבר עשר דקות ואף אחד לא בא!" אנחנו שואלים אותן.

"הם יבואו מיד" עונה הרזה יחסית והרגליים שלהן מקשיחות עמדות, תופסות את כל הספסל ולא נותנות לשבת. "זה החג שלנו, באנו הנה לפגוש חברים, זה לא המקום שלכם, אין לכם מה לעשות פה, אתם מקלקלים לנו את היום, לכו מפה!" אומרת 'הר אדם' בעיניים מזרות אימה ורגליה התופסות כמה מקומות ישיבה, לא זזות אפילו מילימטר.

אין שום מקום ישיבה אחר, הספינה שטה כבר 20 דקות ואנחנו עומדים בשמש, מותשים.

לא עוזר להן ורוני שגם הוא לא צמוק במיוחד מתיישב על בדל הספסל של הרזה, והיא מחוסר ברירה זזה חמישה סנטימטרים לכיוון מרכז הספסל. אני עוזרת אומץ ועושה כמוהו בספסל של 'הר אדם', אבל היא לא זזה.

אל השולחן מתקרב בחור לבוש גופיה מזוקן בפניו וגופו, שותה בירה מפחית ומריח כולו מאלכוהול, שואל אותן באוקראינית מה קורה? והן מסבירות לו על הזרים שנדחפו להן לשולחן. לפי שפת הידיים, העיניים המזרות אימה וטון הדיבור, אנחנו מבינים את נושא השיחה.

"אתם שונאים תיירים" אני אומרת להן. "מאיפה אתם מאיטליה?" היא שואלת באנגלית רצוצה. "מה זה משנה מהיכן אנחנו. אנחנו תיירים, קנינו כרטיסים כמוכם ואתן מתנהגות אלינו בגסות!".

"אנחנו אוהבים תיירים, אבל אתם מפריעים לנו ואנחנו מחכות לבחורים שלנו!" היא עונה ובלית ברירה מזיזה קצת את הרגליים ואני אחריה, זזה ותופסת נתח קצת יותר גדול מספסל הישיבה.

עברנו קצת יותר ממחצית זמן השיט, מותשים לגמרי. שום רוח לא ליטפה אותנו, ולא ראינו שום סוסים דוהרים על גדות הדנייפר. לא היה טעם להמשיך לשבת שם ולסבול. בסיפון התחתון לא רואים דנייפר, אבל אולי קצת יותר נעים.

ירדנו לסיפון התחתון, היה שם מקום ישיבה על הרצפה, רקדו שם והיה קצת שמח. האוקראינים אוהבים לשיר ולרקוד.

בשבת אחר הצהריים, צעירים מקייב וסביבותיה יוצאים לשייט בספינות נוסעים על הדנייפר, כדי לתפוס בני ובנות זוג רק כדי שיהיה עם מי לבלות ולשתות בחופשת סוף שבוע.

השייט תם, הספינה עגנה בנמל ואנחנו ירדנו לרציף. במרחק מאתנו צעדו לבדן 'הר אדם' וחברתה. הן לא הצליחו לתפוס אפילו בחור אחד והן בטח מאשימות
  אותנו.
  אולי אם היו נחמדות יותר גם אלינו, היו מצליחות לתפוס בחורים, אך הן לא מבינות את זה וממשיכות "לחכות לבחורים שלנו!".